גילוי ההתעללות המינית

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
פגיעה מינית אצל ילדים

הילד העובר התעללות מינית ניצב בפני החלטה קשה ביחס לגילוי. ילד החושף התעללות מינית אינו מבצע פעולה סטטית, חד פעמית של גילוי אלא נמצא בתהליך דינמי המורכב משלבים שונים. שלבים אלו כוללים שלב של ההדחקה, שלב של גילוי חלקי ושלב של גילוי מלא. אחרי שלב הגילוי המלא עשוי להגיע שלב שבו הילד מכחיש את הדברים. לבסוף, אך לא בכל המקרים, הילד מגלה מחדש באופן חלקי או מלא.

הילד אינו מחשב או מתזמן את הגילוי. הוא מפחד והוא חש בלבול ביחס לטבע החוויה המינית וביחס לתוצאות הגילוי. מצד אחד, הגילוי הוא הכרחי וחשוב ביותר על מנת לעצור את ההתעללות המינית ולקבל הגנה. הגילוי מאפשר לילד ליישב את חוויותיו האישיות עם המציאות של העולם החיצוני. גילוי הטראומה המינית משפיע באופן חיובי על הסתגלות הילד ועל התמודדותו. ישנה חשיבות לגילוי של ההתעללות המינית כדרך לבריאות פסיכולוגית ופיזית של הילד. לבסוף, מרבית הטיפולים מנסים לקדם גילוי, כאשר ההנחה היא שפעולת הגילוי תהיה בעלת השפעה מרפאת, שתוביל להפחתה בסימפטומטולוגיה ההתנהגותית והרגשית. מצד שני, תפקודו הפסיכולוגי וההתנהגותי של ילד לאחר הגילוי עשוי לא להשתפר או אפילו להינזק בשל האחריות שהילד עשוי לחוש בשל המשמעויות הנלוות לגילוי. 

תגובות המבוגרים לגילוי

תגובות המבוגרים לגילוי הילד משמעותיות ביותר להחלמתו הפסיכולוגי. ילדים רבים לא מספרים להוריהם על הפגיעה ועובדה זו מעידה על הקושי הרב של הילדים לספר על ההתעללות. ניתן להסיק כי אי גילוי ההתעללות להורים קשור לחוסר תמיכה הורית בילד.

תגובות המבוגרים לגילוי משפיעות על ההתמודדות של הילד. קיומו של מטפל משמעותי, שהוא תומך ומגן במערכת המשפחתית, חשוב מאוד לפרוגנוזה חיובית של טיפול בילדים שעברו התעללות מינית. תגובות ההורים חשובות ביותר לתפקוד הילד שעבר התעללות מינית. ילדים שקיבלו תמיכה מלאה ממשפחותיהם הראו רמה נמוכה יותר של דיכאון מאשר ילדים שקבלו רמה חלקית של תמיכה. ילדים שלא מקבלים תמיכה מציגים רמות גבוהות יותר של פסיכופתולוגיה. ישנה חשיבות לכך שהמבוגר יכיר במציאות של ההתעללות המינית, ויקבע את האחריות על הפוגע. מתן תקפות לדברי הילד חיונית להישרדותו הפסיכולוגית.

 

ישנם שלושה מרכיבים של תמיכה: תמיכה רגשית, אמון לילד ועשיית פעולה כלפי התוקף. התמיכה לילד עשויה להינתן ממספר מקורות.

ישנו קושי מצד המבוגרים לקבל באופן תומך את גילוי הילד באשר להתעללות מינית. המבוגרים מתמודדים עם המציאות הכואבת הנגלית בפניהם עם הגילוי על ידי הכחשה הגנתית. הפוגע  המואשם נמצא במרבית המקרים ביחסי אמון עם הילד ומשפחתו. הגילוי מערער את אמינותו ולא מאפשר פתרון נוח להורים.

המבוגרים מניחים כי רק סטייה יכולה להסביר משיכה של מבוגר לילד, בעוד שהאדם הפוגע נראה להם באופן נורמלי למדי. עמדת הילד וקשייו הרגשיים בזמן הגילוי מערערים לעיתים את אמון המבוגרים בו, בפרט כאשר האדם המואשם נתפס כמכובד ושקול. הפוגעים נוטים להיות אנשי עבודה המקדישים את עצמם למשפחה. הם אף עשויים להיות יותר מלומדים, יותר מצייתים לחוק ויותר דתיים מאחרים.

קושי נוסף של המבוגרים בסביבת הילד בסיפוק תמיכה לגילוי הוא חוסר האונים של הילד במצב. המבוגרים אינם מבינים כיצד הילד לא נלחם להגנתו אלא נשאר חסר אונים מול מעשי המבוגר. הנחת המבוגרים ביחס לקיומם של רצון חופשי ובחירה אינה מתממשת. הם רואים את חוסר האונים ואת הסתגלות הילד להתעללות ככניעה בקלות יתרה להפחדה.

הילד המתלונן עשוי להראות דפוסי הסתגלות שונים. הוא עשוי להיראות כועס, חרד ופגוע, אולם הוא עשוי גם לא להראות סימנים שמשהו אינו כשורה. במצב השני, הילד מצליח להחביא כל סימן של קונפליקט, והוא עשוי לתפוס את המקום המרצה הן ביחס למורים והן ביחס לבני גילו. המבוגרים מבולבלים מכך. הם מסיקים כי ההתעללות לא קרתה, ומניחים שאם היא אכן קרתה, היא בוודאי לא פגעה בילד, ואולי היא אף הייתה רווחית עבורו. מכאן, הם סוברים שאין סיבה אמיתית להתלונן. כלומר, ההשפעה של דפוס ההסתגלות של הילד, בין אם הוא כועס, אובדני, היסטרי, פסיכוטי, ובין אם הוא שליו ומסתגל בצורה מעולה תפורש על ידי המבוגרים כמסירה את התוקף מתלונת הילד.

בנוסף, למבוגרים קיים קושי לקבל את הגילוי המושהה. המבוגר מצפה כי הילד יתלונן באופן מיידי, והוא מגיב פעמים רבות בהאשמה: “למה לא ספרת לי?”, “איך יכולת לשמור כזה דבר בסוד?”, “מה אתה מנסה להסתיר?”, “איך אתה מצפה שהאמין לכזה סיפור?”. לא משנה מה היו התנאים, לילד אין ברירה אלא להיענות בשקט לפוגע. המבוגרים בסביבת הילד חייבים להכיר בחוסר האונים, למרות הקושי שלהם לתפוס את כוחה הרב של השפעת הדמות המטפלת הסמכותית, וכן את גודל האיום של אובדן אהבה או של ביטחון המשפחה עבור הילד.

כאשר מבוגרים משמעותיים מגיבים לגילוי הסוד בחוסר אמונה, דחייה והאשמה, חוסר האונים והבידוד של הילד גדלים, ונוצרים האספקטים המזיקים ביותר של התעללות מינית בילד. ההורה שאינו מוכן לגילוי חווה את הגילוי כרצון לכוח, מניפולציה או דמיון בשל הגנות שלו, והוא איננו קשוב לילד. נטישה על ידי ההורים מניעה את הילד עוד יותר לעבר האשמה עצמית, שנאה עצמית וקורבנות, ופוגעת ביכולת ליצור אינטימיות, וביכולת לתת אמון ואישור. מבוגרים שנוצלו מינית בילדותם מדווחים כי הם חשים יותר כעס ומרמור כלפי המבוגרים שדחו אותם כאשר גילו על ההתעללות המינית מאשר כלפי הפוגע.

הורי ילד שנפגע מרגישים שהם לא הצליחו לספק לילד הגנה וביטחון, ושהם כשלו בתפקידם כהורים. בנוסף, משפחות חוות קושי לקבל שהזיכרון הטראומטי של הילד לא יעלם, והן נוטות להקטין את השפעת הטראומה. ככל שהמשפחה מחזיקה באמונות וערכים משותפים פחות בנוקשות, כך היא מוכנה יותר לעשות אינטגרציה של הטראומה, לשנות את המיתוסים שלה ולהסתגל או לחזור למסלול.

לתיאום פגישה השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם

שירלי צוק

תאמו עימי פגישה

דילוג לתוכן