לא מעט אנשים מגלים שחרדה מופיעה דווקא בזמנים שאמורים להיות רגועים: בסופי שבוע, בחופשות, או ברגעים שבהם אין דרישה מיידית לתפקד. לעיתים אין גורם חיצוני ברור, אין עומס או לחץ מיידי, ובכל זאת הגוף נכנס למתח. מופיעים אי־שקט, מחשבות מטרידות או תחושות גופניות לא נעימות. החוויה מבלבלת, ולעיתים מלווה בשאלה: אם הכול שקט, למה אני לא מצליח/ה להירגע?
בגישה הקוגניטיבית־התנהגותית, שקט אינו נתפס בהכרח כמצב מרגיע באופן אוטומטי. עבור אנשים שמורגלים לפעול לאורך זמן במצב של דריכות, עשייה מתמדת או אחריות גבוהה, הירידה בקצב מפחיתה הסחות דעת ומגבירה את הקשב פנימה. כאשר אין משימות שמכוונות את הקשב החוצה, הגוף והמחשבות מקבלים יותר מקום בתודעה. תחושות שביומיום נדחקות הצידה נעשות מורגשות יותר, לא משום שהן חדשות, אלא משום שיש להן מרחב לעלות.
במצב כזה, הקשב המוגבר לתחושות פנימיות מלווה לעיתים בפרשנות מאיימת. האדם שם לב לדופק, לנשימה או למתח בגוף, ומתחיל לשאול את עצמו אם משהו אינו כשורה. המחשבות האוטומטיות שנוצרות מגבירות את תחושת האיום, והגוף מגיב בהתאם בעלייה בעוררות. כך נוצר מעגל שבו עצם ההתבוננות והניסיון להבין “מה קורה לי” מחזקים את החרדה, גם ללא סיבה חיצונית ברורה.
גורם נוסף הוא הציפייה לרוגע. בזמני שקט קיימת לעיתים מחשבה סמויה שלפיה זה הזמן להירגע, ואם זה לא קורה אז ישנה בעיה. הפער בין הציפייה לבין החוויה בפועל מייצר מתח נוסף. ניסיון לשלוט בתחושות, להעלים אותן או לבדוק שוב ושוב אם הן נרגעות, מגביר את הקשב הפנימי ואת תחושת חוסר השליטה.
בעבודה קוגניטיבית־התנהגותית מתמקדים בשינוי היחס לרגעי שקט. לומדים לזהות שחרדה יכולה להופיע גם בהיעדר סכנה, ושהיא אינה סימן לכך שמשהו השתבש. מתרגלים ויסות גופני עדין, הבחנה בין תחושה לבין פרשנות, והיכולת לשהות עם אי־נוחות מבלי להילחם בה. המטרה אינה לייצר רוגע מוחלט, אלא לצמצם את האיום המיוחס לתחושות שעולות כשהקצב יורד.
מתוך ההבנה שחרדה מופיעה לעיתים דווקא בזמני רוגע, פיתחתי כלי לתרגול התמודדות עם חרדות יומיומיות. הכלי אינו מהווה תחליף לטיפול מקצועי, אלא מאפשר תרגול קצר ומובנה של ויסות גופני ועבודה עם מחשבות גם בזמנים שאין בהם מסגרת חיצונית ברורה. עבור מי שחווה חרדה בסופי שבוע, בחופשות או ברגעים של שקט, הכלי יכול לשמש אמצעי תרגול זמין בין פגישות טיפול.
רגעי שקט אינם תמיד פשוטים, ולעיתים דווקא בהם מתגלים דפוסים עמוקים של דריכות, פרשנות מאיימת וקושי לשהות עם חוויה פנימית. ההבנה שחרדה יכולה להופיע גם כשאין איום חיצוני היא צעד חשוב בדרך לשינוי היחס אליה. במקום לנסות “להיפטר” מהתחושות או להילחם בהן, ניתן ללמוד לזהות אותן, לווסת את העוררות הגופנית ולבחון את המחשבות שמלוות אותן באופן עדין ומבוקר. מתוך תפיסה זו פיתחתי אפליקציה לתרגול יומיומי של התמודדות עם חרדה, המציעה תרגול קצר ומובנה גם בזמנים שקטים וללא מסגרת חיצונית. עבור מי שמזהה את עצמו בחוויה המתוארת כאן, האפליקציה יכולה לשמש כלי נגיש לתרגול רציף, להעמקת היכולת לשהות עם אי־נוחות ולהפחתת תחושת האיום שמתעוררת דווקא כשהכול אמור להיות רגוע.
אם זה רלוונטי עבורך – אפשר להיכנס ולהתנסות כאן.
