נשים מדברות על הקונפליקט שלהן

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
טיפול בדיכאון

“מערכת יחסים עם אישה גורעת מהמקום השמור רק לבן הזוג, לאיש, לאותו אחד שנדרנו לו נדר שהמקום הזה יישמר רק לו…. אבל לא בחרנו בדרך הזו ומרגע שאנחנו שם, אנחנו שם, ואם הבחירה היא בין להתהלך עם בור או ללכת בדרך אחרת שאולי נוגסת בקיים, אני בוחרת בלמלא את הבור ולמזער נזקים במערכת עם האיש… גם אם לא ניתן למגר אותם לגמרי… מנקודת מבט זו, אפשר לצאת לקשר בלי נקיפות מצפון, תוך אמונה אמיתית שהקשר, שיביא אותנו להיות אדם שלם יותר, יתרום לכל הסובבים אותנו…. כיום, כשאני בקשר מורכב עם אישה, אני מבינה טוב יותר שהסיסמאות האלה לפעמים קשות ליישום ושהחיים גדולים מאיתנו, והמציאות פחות ורודה מזו שאפשר לצייר באמצעות הקלדה במקלדת…. כי אי אפשר לומר במאה אחוז שקשר עם אישה לא “נוגס” בקשר עם האיש או עם המשפחה…. אבל כן, אם זה המחיר שצריך לשלם בשביל לשמור על התא ולא משום שיקול חיצוני לבד מזה שהתא הזה הוא הפינה הראשונה והאחרונה היציבה בחיי – אני מוכנה לשלם אותו… כשאני חושבת על מי אני ומה אני – אני לסבית נשואה לגבר… זה הסטטוס שלי….”

מהי “בגידה” בסיפור כזה?

האם הדרישה לנאמנות מינית בכל מקרה איננה בגידה בפרט המרכיב את הזוגיות? האם ההטפה שלנו כמטפלים לדו-שיח פתוח, כן, עמוק ומקבל כתנאי לקשר איכותי, אינה יכולה לעמוד במקרה שבו אחד מבני הזוג מתלבט בנוגע לזהותו המינית?

מהי בגידה בכלל?

האם קשר מיני עם פרטנר אחר הוא בגידה? האם קשר רגשי עמוק עם פרטנר אחר הוא בגידה? האם נתייחס באותה עוצמה לבגידה מינית כמו לבגידה רגשית? האם בגידה רגשית תניע את אמות הספים של הנישואים כמו בגידה מינית? האם יכולים הנישואים להכיל התאהבות של אחד מבני הזוג במישהו אחר? האם התאהבות רומנטית היא הגבול של יכולת ההכלה של מוסד הנישואים? האם מדובר בבגידה משום שזהו מוסד?

מאחר שנושא הנאמנות המינית בזוגיות אותגר כבר על ידי הקהילה ההומוסקסואלית שבודקת את היכולת הרגשית של בני הזוג להכיל מין מזדמן בלי שזה יפגע בזוגיות המונוגמית, השאלות הללו עשויות להיתפס כארכאיות. אולם המערכת המשפחתית הסטרייטית, שממנה יוצאת האישה הנשואה, תובעת עדיין נאמנות מינית לבן/בת הזוג, ובתוך מערכת הערכים הזו היא פועלת וחושבת (למעשה, גם בעולם ההטרוסקסואלי יחסים מיניים עם פרטנרים מזדמנים מתרחשים למכביר ומעידים על הקושי של מערכות יחסים ארוכות שנים לשמור על ערך הנאמנות המינית, אבל הם נעשים בסתר).

כאשר התפיסה היא שבגידה היא עילה לפירוק הקשר, נישואים יכולים להיות מושלמים או “לא להיות”. האם יכול מטפל לעמוד מול השבר שיוצר גילוי מיני מאוחר של אחד מבני המשפחה ולהכיל את הפרת המונוגמיה? בספרה “אינטליגנציה ארוטית” טוענת אסתר פרל שמטפלים נוטים לתמוך ב”דיקטטורת המונוגמיה” במקום לאתגר אותה: “הגבולות המיניים הם אחד התחומים הבודדים שבהם מטפלים משקפים את התרבות השלטת. מונוגמיה היא הנורמה, ונאמנות מינית נחשבת בוגרת, מחויבת ומציאותית. שבירה של המונוגמיה, אפילו היא נעשית בהסכמה, מעוררת חשד. היא מצביעה על היעדר מחויבות או על פחד מאינטימיות” (פרל 2007).

זהות מינית מטבעה היא נושא המעורר חרדה בקרב אנשים שמתמודדים עם סוגיות הקשורות אליה ובקרב הסובבים אותם. אי אפשר לבטל את ההומופוביה, את חרדות הנטישה, את הרגשות הנרקיסיסטיים, את הרכושנות כלפי בת הזוג ואת העלבון, הנלווים לגילוי של גבר שבת הזוג שלו נמשכת לבנות מינה. אין ספק שבן הזוג חווה זעזוע גדול מצדו האחר של הארון, אבל האם אפשר במהלך טיפול משפחתי ליצור בסיס משפחתי שיכיל את הסיפור של האישה?

במקרים של תקשורת טובה, של חברות ושותפות בין בני הזוג, התייחסות לאירוע הגילוי המיני של האישה כאל סוגיה משפחתית עשויה לבטל את הצורך בהסתרה, להקל על הדיאלוג הזוגי ולאפשר תהליכי שינוי או התאמה של סגנון החיים המחודש של המשפחה, באופן שירכך את הטראומה של כל בני המשפחה.

תהליכים ארוכים יותר של יציאה מהארון, תהליכי בירור זהות שנעשים במשך תקופה, תהליכים מדוברים יותר, ששותפים להם יותר בני משפחה, מייצרים מעבר קל יותר לכל חברי המשפחה, כולל הילדים, גם אם בסיומו של התהליך מחליטים בני הזוג לפרק את השותפות המינית והזוגית שמתקיימת ביניהם. בני זוג גרושים, שעדיין מחויבים לשנים ארוכות של שותפות משפחתית סביב גידול הילדים, מסוגלים לקיים שותפות כזו באווירה טובה ויעילה כאשר נסיבות הפרידה וסיבותיה מעובדות.

בימים אלו, כאשר מטפלים מלווים זוגות בתהליכי גירושים למען עתיד כל בני המשפחה (רבין, 2010), גם מקרים של פירוק משפחה על רקע של זהות מינית יכול להיות מוכל על ידי המערכת הטיפולית, כדי לאפשר לכל השותפים להמשיך את חייהם אחרי שנוסף פרק היציאה מהארון לסיפור המשפחתי שלהם. לצד הגירושים, עשוי הליווי הטיפולי לסייע לבני המשפחה בתהליך של ניסוח חדש של אורח חייהם, במבנה שעשוי להיות לא מסורתי ומקורי, שלא יהיה בחירה דיכוטומית בין גירושים מחד לבין דיכוי המשיכה המינית מאידך, ויאפשר לבני המשפחה להתמודד עם המציאות החדשה. 

פתרונות משפחתיים חדשניים
להלן יוצגו כמה תיאורי מקרה של משפחות שמצאו פתרונות חדשניים כדי להתמודד עם סוגיית ההעדפה המינית של האישה. לא מדובר בסיפורי טיפול אלא בפתרונות שמצאו משפחות כדי להתמודד עם הסיטואציה שאליה נקלעו. מתוך הסיפורים ניתן ללמוד על דרכי חיים חדשות שסוללות המשפחות בהתמודדות עם המציאות המורכבת שלהן, שאופיין אינו דיכוטומי (נאמנות או פירוק הנישואים), וניתן ללמוד מהם על מגמה חברתית.

הפתרונות בוחנים את התפיסות המסורתיות של מבנה המשפחה ומרחיבים את הגבולות ואת האפשרויות להכיל מצבים לא מסורתיים של קשרים משפחתיים שאין בהם בלעדיות מינית של בני הזוג זה לזו. כל אחד מהפתרונות מערער על התפיסות שלנו בנוגע לנאמנות בזוגיות ובכל זאת יש בו רכיבים של דיאלוג, יחס מכבד, התאמה לשוני וזולתיות. מדובר במשפחות שהפכו את הפתרון לסידור קבוע או ארוך טווח, או במשפחות ששינו את אורח החיים המשפחתי לפרק זמן מסוים, ידוע או לא ידוע מראש, שבמהלכו התעצבו הבחירות של השותפים למשפחה.

לתיאום פגישה השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם

שירלי צוק

תאמו עימי פגישה

דילוג לתוכן