השכיחות של הפרעות נפשיות שונות גבוהה הרבה יותר בקרב אנשים המגדירים עצמם כטרנסג'נדרים.
כמעט חצי מהם סובלים מווריאציות שונות של הפרעות חרדה או דכאון. בנוסף על כך, מוערך כי למעלה מ-41% מגברים ונשים טרנסג'נדרים ביצעו ניסיון אובדני יותר מפי 2 מהאוכלוסייה הכללית. המקור לאחוזים גבוהים אלו, על פי מחקר שפורסם ב-2016, הן תחושות של מצוקה ופגימות בעקבות התעללות, סטיגמה, חוסר-קבלה, ואפליה שהקהילה הטנרסג'נדרית סובלת ממנה באופן קבוע ומצער.
אפליה, סטיגמה, ובושה
איגוד הפסיכולוגים האמריקאי פירסם ב-2016 מחקר שהראה כי התמודדות עם מצבים של אפליה בקרב מבוגרים גורמת לערנות גבוהה יותר למצבים פוגעניים, ומעלה את התכיפות של תגובות לחץ וחרדה. מחקר אחר גילה כי נפגעי אפליה מפגינים יותר התנהגויות הקשורות בלקיחת סיכונים, כמו גם תסמינים גופניים, שכאשר הם נחווים באופן תכוף, תורמים להאצה של ההידרדרות הקוגניטיבית והגדלת הסיכוי ללקות בדמנציה בשלב מוקדם בחיים.
סטיגמה יכולה להוביל אנשים להימנע ממפגשים חברתיים, להישען על חומרים ממכרים כדי להילחם בתחושת הבדידות, ולנהוג באופן מסוכן ולא אחראי, כמו למשל קיום של יחסי מין לא מוגנים.
למרבה הצער גם אפליה מצד מערכת הבריאות היא תופעה נפוצה בקרב טרנסג'נדרים. מחקר מ-2015 הראה כי מתוך 452 טרנסג'נדרים הגרים במסצ'וסטס, 65% דיווחו כי חוו איזושהי סוג של אפליה כאשר פנו לקבל שירות כלשהו, ו-24% דיווחו על אפליה מצד מערכת הבריאות, הגורמת להחמרה של סימפטומים פיזיולוגיים ורגשיים, ודחייה של טיפול אקוטי או מניעתי. חלק נכבד מן האפליה הזאת נחווית על רקע הכשרת הרופאים שאינה מספקת עבורם כלים ראויים להתמודד עם הצרכים הספציפיים של גברים ונשים טרנסג'נדרים, וגורמת להם להימנע מטיפול באוכלוסייה זו.
התוצאות של חוסר קבלה ואמפתיה בסיטואציות רפואיות וחברתיות יכולות להיות הרסניות, לפי מחקר שפורסם בגיליון של אגודת ה-AIDS העולמית. הן יכולות להוביל להפנמה של סטיגמות, בידוד חברתי, הערכה עצמית נמוכה, וקושי להשתתף באירועים חברתיים. טרנסג'נדרים החווים מצבים אלו עשויים לסבול מתחושות של מצוקה, חרדה, דיכאון וקשיים פסיכולוגיים נוספים. כל אלו עשויים לעודד התנהגות מינית לא בריאה, ושימוש מסוכן באלכוהול.
בעיה מדאיגה נוספת היא האחוז הגבוה של מחוסרי בית ועבודה בקרב טרנסג'נדרים, הנגרמים כתוצאה מחוסר סובלנות של דמויות מטפלות להתנהגויות "חוץ-מיניות", ואפליה של מעסיקים על רקע הופעה והתנהגות.
פגיעה בזהות
לפי תאוריית "פסיכולוגיית העצמי" של היינץ קוהוט, לאדם ישנם שלושה צרכים בסיסיים, שכאשר הם מסופקים, מתפתחת תחושת עצמי מבוססת: שיקוף של מצבו הנפשי על ידי הדמות המטפלת, אידיאליזציה של דמות לחיקוי, ונכוחות של אדם דומה לו, המאשר לו את התחושה שהוא אינו לבד בעולם. הרבה מהאוכלוסיה הטרנסג'נדרית גדלה בסביבה בה אחד או יותר מצרכים אלו לא סופק. למשל, חלקם מתקשים להבין מהי בדיוק התחושה הזו שהם מרגישים בפנים עד אשר הם פוגשים אחרים כמוהם, שיכולים להזדהות איתה. מצד שני, ישנם טרנסג'נדרים המנסים לדבר על התחושות הללו שלהם כבר בגיל הצעיר, אבל נתקלים בדחייה מצד האנשים החשובים להם (למשל הורים), ושומעים בחדשות על מקרי אלימות המופנים כלפי אנשים המזדהים באופן ציבורי עם המגדר אליו הם מרגישים יותר שייכים.
קבלה
כאשר אנשים המזהים עצמם כטרנסג'נדרים מוקפים בקהילה תומכת ואוהבת של משפחה, חברים, מורים, אנשי מקצוע, וכו', השכיחות של בעיות הקשורות בקשיים נפשיים יורדת באופן משמעותי. מחקר שפורסם ב-2016 הראה שבני נוער, שמשפחותיהם וחבריהם כיבדו את בחירתם להזדהות עם המגדר אליו הם מרגישים שייכים, הציגו רק מעט יותר תסמינים חרדתיים בהשוואה לשאר האוכלוסייה, ורמות נורמטיביות של דכאון התפתחותי. התמיכה הזו מאפשרת התמודדות קלה יותר עם הדיסוננס שבין המגדר אליו משויך האינדיבידואל מבחינה ביולוגית-חברתית, לבין תחושת השייכות האישית והרצון בהזדהות עם המגדר האחר, ומספקת את הסביבה המחזיקה הדרושה בתהליך השינוי הפיזיולוגי והנפשי.
