ייעוץ וטיפול בקהילה הגאה

התמודדות עם נטייה מינית

נטייה מינית, או העדפה מינית, היא מונח המתייחס למושא המשיכה המינית של האדם. נטייה מינית עשויה להיות נטייה מינית הטרוסקסואלית (משיכה מינית לבני/בנות המין השני), נטייה מינית הומוסקסואלית (משיכה לבני/בנות אותו המין) או נטייה מינית בי סקסואלית המערבת משיכה מינית הן אל בני/בנות אותו המין ווהן אל בני/בנות המין השני.

אני מומחית במתן טיפול פרטני באופן נגיש ומותאם במיוחד לקהילה הגאה. 

הטיפול נעשה באמצעות שיחות פרטניות במגוון רחב של נושאים הרלוונטיים לקהילה הגאה, שיש להתייחס אליהם ברגישות יתרה.

הטיפול הפרטני ניתן בנושאים של:
קבלה עצמית, יציאה מהארון, מציאת זוגיות ושימורה לאורך זמן, הורות גאה – הורות חד מינית והורות משותפת, זהות מגדרית, נשאות HIV, דימוי עצמי ודימוי גוף, יחסי הורים-ילדים על רקע נטייה מינית, יעוץ לבני נוער העומדים לפני גיוס לצבא. 

טיפול בקהילה הגאה מתייחס בדרך כלל לטיפול אליו פונה המטופל מתוך מצוקה הנוגעת לנטייתו המינית: התלבטות לגבי הנטייה המינית (הומו? בי סקסואל?), קשיים בקבלת הנטייה המינית ומשמעויותיה (האם אני לסבית כי איני מצליחה עם גברים?), עיבוד אירועי עבר מכאיבים הקשורים בנטייה המינית (בידוד והתנכלות חברתית, חרדות) והתמודדות עם חוסר קבלה של הסביבה או המשפחה את הנטייה המינית. כמו כן, טיפולים בקהילה ההומו-לסבית כוללים גם תמיכה בזוגות ומשפחות המתמודדים עם קשיים הייחודיים לקהילה כחוסר קבלה של המשפחה המורחבת את הזוגיות או התא המשפחתי (למשל, אפליה של נכד שהוא בנה הביולוגי של בת הזוג), קשיים הנוגעים להבאת ילדים (אימוץ, פונדקאות) והליכים משפטיים וכן הלאה. 

ישנם מטופלים אשר חווים קשיים הקשורים לאי קבלה של המשפחה את הנטייה המינית ו/או הזהות המגדרית . טיפול מסייע להורים ואחים להבין מדוע הם מתקשים לקבל את הנטייה המינית (האם הומוסקסואליות נתפסת ככישלון חינוך, כבחירה לא מוסרית או כבחירה שתביא לחיים של סבל, למשל?) ומאפשר למשפחה לנהל קשר מכבד ותומך יותר. טיפול עשוי להיות משמעותי במיוחד כאשר מדובר בהורים למתבגר/ת בעל נטייה מינית הומוסקסואלית: היעדר קבלה של ההורים עלולה לגרום למתבגר להסתיר את נטייתו וכך להגביל את התנסויותיו ואת התנהגותו האותנטית, דפוס אשר עשוי להביא לבידוד חברתי, דיכאון ופגיעה בהתפתחות המינית והחברתית. ההסתרה עשויה להביא אף להתנהגויות של סיכון עצמי כמין לא מוגן ובריחה מהבית.

מלבד להתמודדות והאתגרים הייחודיים העומדים בפני הקהילה הגאה, עשויים חברי הקהילה לפנות לטיפול על רקע קשיים שאינם בהכרח נוגעים לנטייתם המינית, כקשיים ביצירת קשר זוגי, דיכאון, חרדות, קשיים בהורות, ערך עצמי נמוך וכן הלאה. במקרים אלו, שיטת הטיפול תהיה זהה לשיטה המתאימה למטופל הטרוסקסואלי ועשויה להיערך במסגרת טיפול זוגי, פסיכותרפיה דינמית טיפול קוגניטיבי התנהגותי וכן הלאה. עם זאת, תידרש מהמטפל עמדה פתוחה ומקבלת של הנטייה ההומוסקסואלית. 

הטיפול שלי בקהילה הגאה

הטיפול שלי מתמקד בליווי של המתמודד עם שאלת הנטייה המינית בתהליך של גילוי וגיבוש הנטייה המינית וסיוע בהתמודדות עם הקשיים הרגשיים והסביבתיים הנלווים לתהליך זה. זאת, מבלי להפעיל עליו לחץ לאימוץ נטייה מינית או אורח חיים מיני כלשהו. כל תהליך של יציאה מהארון הוא אינדיבדואלי ומשתנה בין אחד לאחת, אך הצורך שלנו להיות מקובלים ואהודים על ידי הסביבה כפי שאנחנו, הינו צורך מהותי ובסיסי לכל אחד ואחת מאיתנו. הטיפול שלי מלווה את התהליך הנפשי הכרוך בתהליך היציאה מהארון, ועוזר בהתמודדות עם תהליכים מורכבים, רבי מימדים, המכילים בתוכם התמודדויות עם שלבים שונים, כגון, טרום יציאה מהארון, תהליך מתמשך של יציאה מהארון, התמודדות עם החשיפה והקשיים המתעוררים בעקבותיה, התנסויות ראשוניות וגיבוש הזהות. טיפול במהלך היציאה מהארון עוזר, מלווה ותומך בתוך מרחב אמפאתי ומקבל, ללא שיפוט וביקורת, וכמובן בשמירה על דיסקרטיות מוחלטת.

תפיסות של נורמות החברה עשויות להיות מופנמות בתוך הנפש והמחשבה, דבר המקשה מאוד על ההתמודדות. התחושה הפנימית של להיות 'בארון' עשויה להיות מלווה בחרדות, בדידות ולהציף קונפליקטים פנימיים רבים. פעמים רבות תחושת הלבד כה עוצמתית עד כדי תחושה כי אף אחד לא יוכל להבין או לעזור. אני מאמינה כי טיפול עשוי ליצור תנועה קדימה בתהליך, ואט ואט לחולל שינוי והרגשה טובה יותר.

שאלות נפוצות בנושא זהות ונטייה מינית

הומואים ולסביות, בדומה להטרוסקסואלים, נולדים לתוך מערכת חברתית, המושתתת על חינוך והכוונת בניה ובנותיה לתוך דפוס הטרוסקסואלי בלעדי. הם מפנימים את המטענים השליליים הכרוכים בהומוסקסואליות כחלק בלתי-נפרד מתהליכי ההתפתחות שלהם.
הומופוביה מופנמת זו מתבטאת בחרדה מפני גילוי הנטייה המינית, הכחשתהּ, הערכה עצמית נמוכה ו/או תחושות אי-נחת ובושה.
מרבית ההומואים/לסביות לומדים לתעב הומואים/לסביות עוד בטרם נוכחו לדעת שהם-עצמם כאלו: הם כמעט ואינם שומעים את המושג "הומוסקסואליות" אלא בהקשרים שליליים, וכמושא לגיחוך, לעג ו/או רחמים.

האם מדובר ב"שיגעון"?
כאשר תוכן האובססיה מוזר והקשר ההגיוני בין המחשבה המטרידה ובין הפעולה הכפייתית המיועדת למנוע את האסון רופף, מתעורר לעתים חשש נוסף במטופל – שמא הוא "משתגע". לעיתים חשש זה מתעורר גם במטפל – האם מדובר רק באובססיה או במחשבת שווא (דלוזיה), המאפיינת הפרעה פסיכוטית, שבה משתבש הקשר עם המציאות. בעוד שבאובססיה האדם מודע לכך שדאגתו מופרזת, במחשבת שווא האדם משוכנע שהמחשבה אמיתית ומציאותית.
גם בהפרעה כפייתית הומוסקסואלית עלולים ממדי ההפרעה להיות ביזאריים, כגון חשש בלתי מבוסס שמא אנשים אחרים חושבים שהאדם הומוסקסואל וכל לעג להומוסקסואלים נתפס כמתייחס לאדם עצמו למרות שהוא הטרוסקסואל. אם המטופל הוא בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה, ניתקל גם בקריאת חומר על הומוסקסואליות גלויה או נסתרת, על הפרעה כפייתית ועוד ועוד עד כדי התשה עצמית. לפעמים הכמות עושה את האיכות והמידה שבה אדם עוסק בנושא עלולה להפוך את ההפרעה לקשה מאוד.
לשאלה איך חיים עם ההפרעה הזו, נענה דרך סיפור מקרה על מטופל, ספורטאי, שהחל אחרי תאונה שעבר לחשוב מחשבות בעלות תכנים הומוסקסואלים.
המחשבות האלה עוררו בו חרדה ותחושה קשה של חוסר אונים. חשוב לציין שהוא היה בעל דעה חיובית בנוגע לזוגיות הומוסקסואלית, ולא חש דחייה או רתיעה מאנשים בעלי נטייה מינית כזו, חרדתו הייתה שהוא הומו ושחייו כפי שהכיר אותם היו שקר.
במהלך הטיפול הוסבר לו שלרוב בני האדם יש מחשבות חולפות על תכנים אלו, שאותן הם פותרים מבלי משים. אולם הוא, בניגוד לאנשים אחרים, מייחס למחשבות האלה אמת צרופה ומשמעות ביחס להעדפות שלו. הספורטאי שהיה שחקן בקבוצה תחרותית, חש מצוקה גדולה במצבים יומיומיים כמו יציאה עם חברים וצפייה משותפת באירועי ספורט (חשש שיחוש מגורה בעקבות מראה של גבר מזיע), אך בעיקר היה לו קשה להתארגן למשחק בחדר ההלבשה, שכן החשש שיחווה זקיפה היה בלתי נסבל מבחינתו.

קטגוריית ה"הפרעה בזהות מגדרית" לפי ה DSM4 עברה תמורות ושינויים לאורך השנים. בעבר הייתה קיימת אבחנה נפרדת לטרנסקסואליות.
ברבות השנים, עם התפתחות המחקר והתמורות החברתיות, השתנתה האבחנה. כיום יש אבחנה אחת לכל סוגי העמימות בזהות המגדר, כולל טרנסקסואליות, והיא מחולקת לאבחנה לילדים ולאבחנה למתבגרים ומבוגרים. חלוקה זו הינה משמעותית ומסמלת הכרה של קובעי המדיניות בתחום האבחנה והטיפול בכך שקיים הבדל בין ילדים הנמצאים בשלבי פיתוח זהות המגדר שלהם, לבין מתבגרים ומבוגרים – אשר עברו כבר את שלבי ההתפתחות הנורמטיביים של הילדות.
כלומר, קיימת הכרה בכך שעמימות בזהות המגדר בגיל ההתבגרות היא כבר מוחשית.

שירלי צוק

תאמו עימי פגישה

דילוג לתוכן